גירושין מביאים איתם שינויים ותנועות במגוון תחומים: האישי, המשפחתי, החברתי וכמובן זה המיני. מוקדו של מאמר זה הנה ההבנה כי השיח על מיניות במשפחות לאחר גירושין דורש התאמה ורה- אורגניזציה מצד שני ההורים.
***
זה בעט לה בבטן הרכה דווקא כשהיא היתה בהופעה של עידן רייכל.
בין שיר לשיר סיפר על בתו הקטנה, ששאלה אותו כשהתנגן ברדיו שיר אהבה שכתב – "האם את השיר הזה כתבת על אמא?" והוא ענה בפשטות, "כן."
הקטנה, הוא מספר, המשיכה לשאול: "את כל השירים שלך כתבת על אמא?"
וגם על זה ענה עידן "בטח שכן". הבת, לא פראיירית, הקשתה, "ומה עם השירים שכתבת לפני שהכרת את אמא?"
"גם אותם," ענה בחיוך, "כתבתי על אמא."
אז, בהופעה, היא חייכה, אבל רגע אחר כך הרגישה את הסכין מסתובבת לה בבטן.
הבינה כמה אושר, יציבות ובטחון יש לילדה הזו, שגדלה במשפחה בה ההורים משדרים זה לזה אהבה, כמיהה ובטחון בקשר. הבינה כמה עצב יש בה עצמה לאחר הגירושין, וכמה היא עסוקה בכל מה שילדיה שלה לא חוו ולא יחוו.
המפגש בקליניקה אפוף כאב מסוג אחר הפעם. זה הכאב על הילדים והאבדנים שבאים עם גירושי ההורים. ההבנה שיש דברים שכהורה גרוש היא לא יכולה לספק להם. היא מספרת כמה חשוב לה להעניק לילדיה דוגמא טובה לזוגיות, דוגמא טובה למיניות.
מתארת הרצאות על חינוך למיניות בריאה, בהן מדגיש המרצה כמה חשוב שהילדים יראו קשר חברי אוהב בין ההורים. מעודד לכוון שיהיו עדים למחוות של חיבה – מתן נשיקה בבוקר, חיבוק, (כן, גם אם הם עושים קולות של גועל "איכס, אבא מנשק בת!"). מסביר על חשיבות המחוות הללו ליציבות ולשמחה בבית ואת תרומתם הקריטית להתפתחות שלהם בעתיד, לזוגיות ולמיניות כשיגדלו. כמה חשוב שילדים יראו אות ההורים שלהם רבים – ומתפייסים.
"אין לי את זה." היא אומרת בכאב. ואני מבינה אותה.
לדגמן מיניות בריאה
תפיסת העצמי:
המיניות שלנו מורכבת מתפיסות, עמדות ושדרים שקיבלנו מהבית. אם באופן עקבי הבת שלך רואה אותך מתכוננת לדייט ומסננת מול המראה ,"איזה תחת ענק יש במשפחה שלנו, נורא!" או, "מי ירצה אותי ככה?" אני מניחה שיהיה לה מאתגר לאהוב ולקבל את עצמה. שהחיבור לגוף שלה, או לפחות לאיבר הספציפי עליו התרעמת, יהיה תמיד מלווה בקול הזה שלך, הקול של אמא, קול מופנם שמשפיע באופן מהותי על המיניות.
קבלה עצמית – להלחם בקול הפנימי:
למדי לאהוב את עצמך. את הגוף שלך. את מה שאת. כך הקול הפנימי שלך יגבר על קולות אחרים. למדי את הבת שלך לאהוב את עצמה דרך זה שתלמדי את לאהוב את עצמך – עם הקמטים, עם הצלוליטיס או כל דבר אחר שמפריע לך בגוף שלך. היציאה לשוק הדייטים עשויה לעורר מודעות מוגברת לגוף, למיניות ולעצמיות שלך – מודעות שקיימת במידה גבוהה אצל מרבית הנשים בעולם ובתוכן כמובן גם נשים (וגברים אגב) שחוו גירושין.
את יכולה להחליט, לטובתך ולטובת הבת שלך, שאת יוצאת למלחמה כנגד המבט הביקורתי הזה, מנצחת את הקול הפנימי השופט וממירה את אלו בקול חדש, אוהב ומפרגן.
חיבור לליבידו:
קודם כל חשוב לזכור שהתגרשת מהפרטנר שלך ולא מהמיניות שלך.
אני מציעה לך לצאת לחיפוש, למסע. במהלכו תבקשי את "הדבר הזה", אחד או יותר, שיסייע לך להרגיש מחוברת יותר לגוף שלך. יש הרבה דרכים להתחבר לגוף ולמיניות, ללכת זקוף ולהרגיש נח בעור שלך.
אפשר להפסיק ללבוש למיטה את הטריקו-אקונומיקה ולקנות פיג'מה כיפית. כן, גם אם את ישנה לבד. להשקיע סוף סוף בלבנים חדשים שקנית אך ורק עבורך. הם לא חייבים להיות מפרוות שועלים מנומרת 🙂 אבל הם צריכים להרגיש לך נעים ושיבואו לך בטוב (מי אמרה סקסיים?). אפשר למרוח לק בידיים או ברגליים (אפשר גם וגם).
למעשה, כל דבר שיחבר אותך לעצמך. לגוף, לנפש, למיניות במובן הפנימי וההיולי שלך – יכול לעשות את העבודה.
התחושה הזו שלך מול עצמך תחלחל אליך ואז גם תשדר החוצה. הילדים יקלטו ויבינו אבל יותר חשוב מזה – את תרגישי אחרת.
רה-אורגניזציה בחלוקת התפקידים גם בתחום השיח על מיניות:
כמו כל השינויים המתרחשים במעבר בין 'זוג' ל'זוג גרוש' – גם פה צריך להתארגן מחדש.
במשפחות בהן ההורים נשואים, ניתן להבחין בין ההורה שמדבר על "זה" לבין ההורה ש… פחות. לעיתים באופן מוצהר ("על זה תדברו עם אמא") ולעיתים דינאמיקה שהתפתחה ומתנהלת בהסכמה שבשתיקה כמו חלוקות תפקידים אחרות בבית משותף (שטיפת כלים, קניית מוצרי היגיינה ועוד). דווקא במובן הזה יתכן שהמצב לפני הגירושין היה פשוט יותר, כי חלוקת האחריות נעשתה פחות או יותר לתפקיד בו הרגיש נוח, יחסית, כל אחד מהצדדים.
כעת, עם הגירושים, על כל הורה לקחת אחריות בהקשר של שיח על מיניות – ללא קשר להורה השני.
אם אתם ביחסים טובים תוכלו לתאם בינכם מי מדבר ועל מה. במידה ולא – יש מספר דברים שחשוב לשים לב אליהם.
הראשון בכולם הוא לא להתעלם.
השני הוא לקחת אחריות על השיח למיניות, לאזור אומץ ולנהל שיח.
שניה לפני שאני צוללת פנימה, חשוב לי לציין שהשיח על מיניות רחב מיני ים ומכיל בתוכו מגוון רחב של נושאים: החל בגוף וההכרות איתו, עובר בעונג, תקשורת ומערכות יחסים וכלה בפורנו מין בטוח ועוד ועוד.
בשל קוצר היריעה, בחרתי להתייחס לשני נושאים: ווסת וקרי לילה. אבל וודאי שהם לא מסכמים את כל השיח שיש לקיים בנושא מיניות. אני מזמינה אתכם ואתכן להרחיב בעצמכם באמצעות ספרים, אתרי אינטרנט, התייעצות עם אנשי מקצוע וכל דבר שעולה על דעתכם.
אז… שיח. מה עושים ואיך לוקחים אחריות ומדגמנים מיניות בריאה?
אתה אבא לבת?
אם אתה אבא לבת, זה הזמן לערוך שתי שיחות. אחת עם גרושתך ואחת עם הבת שלך.
בשיחה עם גרושתך בקש שתשלח לך תמונה של סוג הטמפונים או התחבושות שהבת מעדיפה.
בשיחה עם הבת (אפשר ברכב, כשהיא חגורה במושב האחורי, שהרי אין כמו קהל שבוי לשיחות על נושאים שעלולים לעורר מבוכה, תוך כדי יצירת קשר עין לפרקים דרך המראה במטרה לוודא שהיא עוד שם ולא קפצה מהאוטו באמצע.) ספר לה שקנית את מוצרי ההיגיינה שאתה יודע מאמא שהיא משתמשת בהן. כך היא תלמד שחשוב לדבר באופן כללי על תכנים שקשורים למיניות ושספציפית הנושא חשוב שהוריה ידברו עליו ביניהם.
שאל אותה אם היא אוהבת את הסוג שקנית – או שאולי היא מעדיפה סוג אחר.
בשיחה הזו, (שבהחלט יכולה להתנהל גם פנים אל פנים עם קפה ומאפה, או סתם כשאתה חוזר מקניות – כל אחד ואיך שהוא מכיר את השיח המיני שלו ואת היכולת שלו לנהל שיח כזה), הראה לה מגירה שארגנת במיוחד עבורה ותגיד לה שאתה אבא שלה ואכפת לך ממנה. שאתה מבחינתך תדאג שתמיד יהיה במגרה הזו ציוד לכל מה שהיא צריכה אבל שאתה זקוק לשיתוף פעולה ממנה ושאם במקרה יש תקלה או חוסר – בבקשה שלא תתבייש ותגיד לך.
ספר לה שאתה אוהב אותה וגאה בה – ושאתה פה בשבילה לכל דבר שהיא צריכה. שאם בכל זאת היא מתביישת אז אפשר בוואסטאפ, בפתק, במייל או עם יונת דואר – העיקר שהיא תתקשר איתך.
באותה הזדמנות, מילה ממני, תדאג שיהיה פח אשפה קטן בכל בתי השימוש בבית שלך. אין לך מושג כמה זה לא משמעותי לגברים וכמה חיוני לנשים.
את אמא לבן?
אם אתה אמא לבן, כדאי לנהל שיחה על התפתחות ובתוכה גם על נושא הקרי לילה עם הבן שלך.
בגדול, הפניה הראשונית היא כמובן לאביו. יכול להיות שתגלו (בין אם במילים ובין אם בהימנעות חוזרת ונשנית משיחה,) שלאבא לא קל לשוחח על הנושאים. חשוב לקבל את זה בהבנה. אכפת לו מהבן שלכם בדיוק כמו שלך אכפת – והאמת היא שאנשים נבדלים ביכולת שלהם לשוחח על מיניות. במצב כזה אולי כדאי לחשוב על דמות אחרת שתרגיש נח לנהל את השיחה החשובה הזו – זה יכול להיות דוד, מורה או כל בוגר שהבן ירגיש נוח איתו ושאת תוכלי לסמוך עליו בנושא הזה.
לא משנה מה הפתרון שמצאת – את עצמך אינך פתורה מאחריות הורית לשוחח עם הבן.
חשוב שגם את תדברי עם הבן המתבגר. תוודאי שהוא יודע מה זה קרי לילה. שהוא מבין שזה טבעי ונורמלי וקורה לכל הבנים. חשוב שהבן ידע שקרי לילה לא בהכרח קשור לחלום מיני. הזרע יוצא ללא שליטה ללא קשר ולא תמיד הוא בהקשר ארוטי.
חשוב שתבהירי לו שאת לעולם לא תשאלי אותו למה הוא שוב הוריד מצעים מהמיטה, גם אם אתמול החלפת מצעים בכל המיטות בבית, ושירגיש נוח לשים גם מחר את המצעים בכביסה אם צריך.
האמת היא שאת עצמך יכולה להיות מקור נהדר למיניות בריאה עבור הבן שלך אם רק תרצי ותתגייסי לעניין. בהקשר הזה הידע חשוב עד מאוד.
אני מציעה שתלמדי על ההתפתחות המינית של נערים, מה עובר עליהם פיזית ומה טווח ההשלכות הנפשיות. למשל, ההורמונים שמשתוללים בגוף ואחראיים על גדילה, מביאים איתם לעיתים, בזמן התעבות הקול והצמחת שיער גם בלבול ותחושות כעס. תחושות, שלנער המתבגר לא ברור מהיכן מגיעות ומה לעשות איתן.
גיל ההתבגרות מתאפיין, בין היתר, בעיסוק בגוף. חשוב שתהיי מודעת לזה ושתפתחי את הלב עבורו. התפעלי איתו מהשינויים שהוא חווה – הזקן שמצמח בהדרגה, הגוף שנראה לא סימטרי (תזכירי לו שזה נורמלי לגמרי שיד אחת שלו יותר ארוכה מהשנייה, שעין אחת יותר קטנה מהאחרת ועוד, אין לנו סימטריה בגוף – בטח לא בגיל ההתבגרות שהכול מתעצב וצומח).
שדרי לו שהוא נהדר וטבעי, ושאת פה בשבילו, ושגם אם יש דברים שעליהם את לא יודעת לענות באותו הרגע – את תדאגי לברר כי חשוב לך להיות כתובת, ושהוא ידע את זה.
לסיכום:
מחקרים מראים שהטראומה מגירושין שוות ערך לטראומה הנגרמת מלעבור תאונת דרכים בכל יום במשך חצי שנה. האתגרים והקשיים הם רבים ויופיעו כמובן גם בתחום המין והמיניות, אך גם החוסן שמתגלה בך ובילדים שלך והיכולת לצמוח מהמשבר.
כצעד ראשון אני מציעה לזרוק את רגשות האשם מהחלון, לא לוותר על איכות החיים שלך ושל ילדיך ולפנות להתייעצות או טיפול במידת הצורך.
נכון שקשה לדגמן מיניות בריאה כמו התפייסות אחרי מריבה, החלפת נשיקות בבוקר לפני שיוצאים לעבודה ותקשורת זוגית במילים או מחוות גוף – אבל זה לא אומר שאי אפשר לדגמן מיניות בריאה עבור הילדים גם בדרכים אחרות.
אם יש מודעות, רצון ומוטיבציה ניתן העניק לעצמך ולילדים שלך כלים אחרים, חשובים לא פחות. הנה למשל, קריאת המאמר הזה.