מיניות בזמנים של אי וודאות

הכל התחיל בזמן הקורונה – פחד, איום קיומי, סגרים, בידודים ומתח.
היא הבינה שהם חיים אחד ליד השני ולא אחד עם השני.
הוא הבין שהחיים קצרים וחשוב לו שהם יהיו מלאי משמעות ומאושרים עבור שניהם.
והם הגיעו לטיפול, בזום כמובן, כדי לברר, להבין ולעבור תהליך.

מגפת הקורונה עוררה תובנות חדשות-ישנות באשר לצורך שלנו במגע, בקרבה פיזית ובאינטימיות. בריאות פסיכו-מינית מהווה מרכיב חיוני של רווחה רגשית, שמושפעת, במידה כזו ואחרת, מאי-וודאות ממושכת.
אי וודאות משפיעה על אנשים באופנים מנוגדים, יש שהיא מרסקת אותם ויש כאלו שהיא גורמת להם לפרוח.
גם בתחום החשק וההתנהגות המינית ההשפעה דומה – יש כאלו שזקוקים שיעזבו אותם לנפשם בתקופות כאלו, שהליבידו שלהם דועך או כבוי, ויש את אלה שהחשק שלהם עולה. וכמובן, שיש גם את כל אלו שבאמצע.

אז מה אני מציעה?
1. בירור פנימי
מתי בפעם האחרונה בדקת עם עצמך מה הרצון שלך? אבל בכנות.
מתי ישבת עם עצמך וערכת רשימת שאיפות?
מתי שאלת את עצמך איפה בחיים שלי יש מקום מאפשר לשאוף? לפנטז?
מתי חשבת מה את רוצה? מה מתחשק לך לשפר ומה לשמר?

בסקר שנערך בתקופת הקורונה במטרה לחקור את איכות היחסים בין זוגות החיים יחד, עלה כי למרות שרוב הזוגות לא דיווחו על הבדלים במיניות בין נשים לגברים, נשים דיווחו על הפחתה בשביעות הרצון, בהנאה, בעוררות ובתשוקה בעיקר בשל חששות של דאגה, מתח וחוסר פרטיות. זה היה מעניין לראות שמשתתפי הסקר דיווחו על שיפור בקשר הרגשי ובהתמודדות במהלך הסגר, וזה היה קשור לריבוי זמן בילוי משותף, "זמן משפחתי" איכותי יותר, פחות עומס בעבודה והפחתת מחויבויות חברתיות.

2. זמן לבד וזמן ביחד
זמני איום קיומי או אי וודאות, למשל בזמן חולי בקורונה או סגר, עשויים ליצור מצוקה וקושי אך יכולים לאפשר גם התכנסות פנימה וחקירה עצמית, הגדרת מטרות ועיצובן.
בתחום המיני זה חשוב במיוחד להכיר את עצמי, את החשקים שלי ואת הפנטזיות. לאפשר לעצמי לחלום ולחשוב לאן אני רוצה להגיע. קודם עם עצמי, אחר כך עם הפרטנר.
כמו שכדאי ונכון להקפיד על זמן לבד, כך גם חשוב להקפיד על זמן יחד ולא להזניח את הזוגיות.

מחקר מטורקיה שבחן חוסר תפקוד מיני והתנהגות מינית בזמן הקורונה, דיווח כי לזוגות שבילו יותר זמן יחד היו אינטראקציות מיניות טובות יותר ואסטרטגיות התמודדות בריאות יותר, עם ציוני דיכאון/חרדה נמוכים יותר.
במחקר נוסף, הפעם מאיטליה, 40% מהנשאלים חשפו תשוקה מינית מוגברת במהלך הסגר. הם גם דווחו על תדירות נמוכה יותר של התנהגויות מיניות בקרב זוגות, ועל איכות נמוכה יותר. אם אתם מזהים את עצמכם על הסקאלה הזו – אתם יכולים להבין שאתם נורמליים לחלוטין, שהתגובה האנושית לאיום קיומי ולחוסר וודאות – רחבה, ושאין חוקים.
אם אתם רוצים לפעול בנושא, מתוך הבנה שמין ומיניות אינם מותרות אלא צורך קיומי חשוב מאין כמותו, כדאי לקבוע – אפילו באופן מלאכותי – זמן שהוא רק של שניכם. זמן של יחד, זמן של שיח, זמן של חיבור, אינטימיות וקרבה וכן, גם זמן של מגע ("מגע" יכול לערב אברי מין או אורגזמה, אך לא חייב. הוא יכול להיות שפע של אינטראקציות וגוונים… תנסו)
חשוב לא לוותר על הביחד גם בזמנים שפחות מתחשק, ובמקביל לא להיבהל מזה שיש זמנים עם פחות חשק. זה נורמלי.

3. תקשורת
הזמן לחזק את התקשורת והשיח הוא דווקא בזמנים של חוסר וודאות כגון – בידוד, סגר או העדר מגע מכל מיני סיבות. מיניות מושתתת על אלה לא פחות משהיא מושתתת על מגע פיזי.
חשוב לתקשר על המקומות שאתם מסונכרנים בהם, ועל אלו שאתם פחות מסונכרנים. למשל, אם אחד רוצה פחות והשנייה רוצה יותר או להפך. חשוב לזכור שלבני האדם ישנם כישורים רבים ויכולות, אך קריאת מחשבות אינה אחת מהן. חשוב להגיד מה אני לא רוצה, ובמקביל להקפיד לומר גם מה כן. לדוגמא – "לא מתחשק לי שנקיים יחסי מין הערב אבל אשמח אם נתכרבל יחד על הספה ונראה סרט".
הגעה לקרבה ואינטימיות אפשרית לחלוטין גם ללא מגע – אך מצריכה פיתוח דיאלוג ופתיחות הדדית.

4. טיפול
אנשים חושבים, לעיתים, שפניה לטיפול היא צעד אחד לפני גירושים או במקביל לכך. זו כמובן תפיסה מוטעית. לפעמים הצורך בטיפול עולה כי מבינים שהגיע הרגע שנכון לעשות בירור אישי או משותף. ממש כמו שאנחנו מתחזקים את הרכב אחת לתקופה (אני קוראת לזה "ניקוי ארובות").
לא מעט מטופלים מספרים כיצד הקושי מתעצם עם הזמן החולף.
התעלמות מהעניין לא פותרת אותו. גם לא המחשבה שיעבור מעצמו. בפעמים רבות כשהתסכול עולה, עשויה המילה "גירושין" להיזרק לחלל האוויר מתוך חוסר אונים.
בעיניי, זוהי רק עוד סיבה אחת מיני רבות לפנות לטיפול, כבר כשהנורה הראשונה מהבהבת לכם.
ביננו? למה להמשיך לנסוע עם נורה אדומה ולא לעצור ולפנות למוסך (מורשה!) ולטפל במה שמקרטע? (הדגשתי 'מורשה' כי אם הזכרנו טיפול ואנלוגיה לרכב – חשוב להבהיר כמה דברים על טיפול מיני ועל בחירת מטפל מיני מוסמך שהוכשר לנושא הזה בדיוק, מניחה שאכתוב על זה ממש בקרוב, ואז יהיה פה קישור למאמר על בחירת מטפל מיני).

לסיכום, מצב של איום קיומי מתמשך עלול להוביל לסטרס, למתח, לעלייה במריבות במשפחה ואף לאלימות. הוא יכול גם להוביל אך גם לחשבון נפש, לבדיקת "איפה אני" ובעקבות זאת לחיבור גדול יותר לרצונות שלי ולצרכים המתעדכנים, להעמקת הקרבה ולצמיחה אישית וזוגית.

מקורות למחקרים שהובאו במאמר הזה – ניתן למצוא פה: https://www.intechopen.com/chapters/76816

Banerjee, D., Mukhopadhyay, S., Tandon, A., & Rao, T. S. (2021). Uncertainty, Sex and Sexuality during the Pandemic: Impact on Psychosocial Resilience. In F. Gabrielli, & F. Irtelli (Eds.), Anxiety, Uncertainty, and Resilience During the Pandemic Period – Anthropological and Psychological Perspectives. IntechOpen. https://doi.org/10.5772/intechopen.98231